פוריה קורן זילבר מסבירה על השפעתם של הורים מתעללים על ההתפתחות הנפשית של הילד

השפעת התעללות מינית על ההתפתחות הנפשית נחקרה מזויות שונות ומקבלת היום תהודה הולכת וגוברת בציבור הרחב, אולם, על פי פוריה קורן זילבר, חקירת השפעתה של התפתחות ילדית בצל אלימות פיזית ו/או מילולית מצד דמויות מטפלות (הורים, אחים בוגרים, בני משפחה אחרים) עדיין נמצאת בצל ואינה זוכה להכרה מספקת ובהתאם לכך לא מוקדשת תשומת לב ראויה להתאמת שיטות ודרכי טיפול נאותים.

מחקרים על השפעותיה של תסמונת דחק פוסט טראומטית (PTSD) על חיילים, שבויים, ונפגעי תקיפה מינית קיימים לרוב. רק לפני מספר ימים, מזכירה פוריה קורן, התפרסמה כתבה ב"הארץ" על מחקר גדול שהשווה בין שתי קבוצות לוחמים במלחמת יום כיפור. האחת שנשבתה על ידי המצרים והשניה שלחמה אך לא נשבתה. נמצא פער גדול בין שתי הקבוצות במדדים פיסיים ונפשיים. הקבוצה שנשבתה, סבלה מתסמונת קשה של פוסט טראומה, מדיכאון, חרדה, בעיות גופניות, ירידה קוגניטיבית ותהליכי זיקנה מואצים זאת בהשוואה ללוחמים ששרדו ולא נשבו. אכן ממצאים קשים ומדאיגים ויש לתת עליהם את הדעת, במיוחד לאור העובדה, שסמפטומים אלה הם ממוןשכים, לאורך עשרות שנים וללא הקלה.

ניתן לומר בזהירות המירבית המתבקשת, כך לפי פוריה קורן זילבר, שילדים שחיו בצל דיקטטורה הורית, כזו שהשפילה אותם מילולית ופגעה בהם פיזית עלולים לסבול בבגרותם מסמפטומים זהים. אכן אין להשוות בין התעללות השובים המצרים לבין התעללות הורית, אבל לפעמים ההבדלים אינם כה גדולים. בנוסף שיש לקחת בחשבון שתקופת השבי מסתיימת לאחר שנים ספורות בעוד שה"שבי" במשפחה מתעללת יכול באופן קונקרטי להמשך גם 18 שנים, עד שהבת או הבן מצליחים להשתחרר אם על ידי גיוסם לצבא או באופנים אחרים . לעיתים השחרור אינו כה מובטח, כיון שמי שהתרגל לשיביו- מתקשה לצאת לאויר העולם, במיוחד כשהוא אינו מצוייד באמצעים המתאימים להתמודד עם העולם שבחוץ.

אכן קיים החוק על פיו מושמת חובת דיווח על כל אזרח שנחשף לילד שעובר התעללות, אך עד כמה החוק הזה מיושם? עלינו לקחת בחשבון, שאותו ילד שהתעללות לרוב יאמץ את השקפת הוריו- שאכן הוא ראוי ליחס כזה אם בשל אופיו הפגום או כיון שאינו ממושמע או שהוא סתם “ילד רע”. אותו ילד יפתח תחושות נחיתות קשות ובושה רבה על היותו כזה כמו גם בושה בהוריו. הוא בכוחות עצמו יתקשה לחשוף את מסכת ההתעללות שהוא עובר. מעטים הילדים, שיחשפו את הכביסה המלוכלכת בבית ויוציאו אותה החוצה לעיני כל. כמובן שהורה מתעלל גם יזהיר את ילדו שלא יגלה את הקורות בבית , אזהרות שישתקו את יכולתו של הילד לשתף דמויות חיצוניות כמו שכן, מורה, יועצת או חבר ללימודים.

כאשר מסתכלים על ההשפעה ארוכת הטווח של התעללות בילדות מנקודת המבט של פסיכולוג המטפל במבוגרים עולות שאלות רבות, כפי שמסבירה פוריה קורן זילבר:

אנחנו נשאל את עצמנו באיזו מידה גורמת התעללות בגיל הילדות לפסיכופתולוגיה בגיל הבגרות, מה חומרת ההפרעות הנפשיות, האם הן שונות באופיין ובאיכותן ממבוגרים אחרים הסובלים מהפרעות נפשיות, אך כאלה שלא עברו התעללות בילדותם? וכן באילו כלים טיפוליים עלינו להשתמש ועד כמה יש צורך לחשוב על דרכים יצירתיות על מנת לסייע ולהקל על הסבל הרב איתם מתמודדים אנשים אלה.

בחלק מהמחקרים נמצא שאכן יש קשר בין התעללות בילדות לבין תסמונת דחק פוסט טראומטית בבגרות והיא באה לידי ביטוי במגוון רב של בעיות: יש סיכוי רב יותר להתמכרות לסמים או לאלכוהול, נמצאו רמות גבוהות יותר של דיכאון, חרדה ונטיות אובדניות, נמצאו שינויים פיסיולוגיים כמו עלייה ברמות הורמונליות של נוראפינפרין,אפינפרין וקורטיזול, נמצאון שינויים בזרימת הדם למוח, הקטנת נפח ההיפוקמפוס, הפרעות בזיכרון, הפרעות שינה ובעיות במערכת החיסונית.

בנוסף ישנן עדויות לקיומו של קשר משמעותי בין התעללות בילדות לבין הפרעות דיסוציאטיביות- קשר שההסבר לו הוא, שילדים הנופלים קורבן להתעללות- נוטים להגן על עצמם על ידי התנתקות מנטלית במצב הטראומטי, כאילו אינם חווים אותו למעשה. מנגנון הגנה זה ממשיך לשמש אותם מאוחר יותר בחייהם ועלול להוביל למצבים דיסוציאטיביים מלאים.

נמצא גם קשר בין התעללות בילדות לבין הפרעות אכילה. התעללות בילדות קשורה לסוגים של הפרעות אכילה כמו בולימיה, אנורקסיה, הפרעת אכילה כפייתית והשמנה חולנית.
התעללות בילדות גם תהיה קשורה לדימוי עצמי נמוך, בעיות בקשרים בינאישיים וקשיים מיניים שונים.

מה שברור, מסכמת פוריה קורן זילבר, שהתעללות בילדות גורמת לשינויים גדולים ביכולת של אותם אנשים בבגרותם, לחיות חיים מלאים ומספקים, איכות החיים הכללית נפגעת ויש כאלה הסובלים מהפרעות נפשיות רבות כשמתלווה לכך תחושת יאוש וחוסר אמון ביכולתם של אחרים וביניהם מטפלים להבינם ולסייע להם.

על המטפל במקרים אלה, להיות מוכן ללוות מטופלים אלה מתוך יכולת להיות שם איתם בתוך החיים הטראומטיים, והדבר לא פשוט כלל. גם למטפל עצמו יש הגנות ועליו להתמודד איתן. עליו להיות מוכן להכנס לחדר הטיפולים כמאמר ביון- ללא זכרונות וללא ציפיות, אך גם להיות מוכן לשים את כל מאגר הידע שלו בצד, על המדף, ולהמציא יחד עם המטופל את שיטת הטיפול שתתאים לו באופן ספציפי. המשימה אינה קלה, אך היא אפשרית, מסכמת פוריה קורן זילבר.

הגב

avatar
  Subscribe  
Notify of